אפס מאמץ (על מה הם שרים בעצם, נטע סטטיק ובן אל?)

הגוף האנושי הוא רשת יוצאת דופן של אנרגיה, המחברת בין המצבים הפיזיים, הרגשיים והמנטליים שלנו. הזיהוי של רמזים תת-מודעים מהגוף שלנו יכול לשפר באופן משמעותי את יכולת קבלת ההחלטות והמודעות העצמית שלנו.

אין אדם שלא מכיר, כך אני רוצה להאמין, את המושגים: תחושת בטן ואינטואיציה. מצבים בהן הגוף כמו מאותת דרכו כמעין מערכות אזהרה פנימיות.

כמה פעמים יצא לכם להיכנס לחנות, ואחרי 2 צעדים כאילו בלי הסבר – לעשות "אחורה פנה"? ואיך זה שיש אנשים שאנחנו פשוט לא אוהבים, עוד לפני שנתנו להם צ'אנס ואנחנו בכלל לא מכירים? או הפוך, בלי להכיר אנחנו מיד אוהבים אותם בשנייה הראשונה כשנפגשנו? כמה פעמים יצא לכם לרצות ללבוש משהו, ומיד ללכת ולהחליף בגדים כי משהו שם לא עובד? ואיך זה שסיגלנו את הסלנג: 'לא בא לי טוב' או שחרר/י, לא מתאים'?

התשובה לכל אלה - היא חוויה אנרגטית שהגוף מתרגם מתוך התת מודע. היכולת לזהות ולפענח את ה"איתותים" היא בשפה שאני קוראת לה: כלים אנרגטיים לצורך התפתחות וצמיחה.

תחושות בטן ואינטואיציה הם כלים אנרגטיים עוצמתיים המסייעים לנו, לא פעם, לקבל החלטות על ידי גישור למעשה אל התת המודע. תחושות אלה מתבטאות לעיתים קרובות כתחושה פתאומית של בטחון או חוסר נוחות, מובילות אותנו להתקרב או להתרחק מבחירות ספציפיות בכל רגע נתון במהלך היום.

לדוגמה, למישהו עשויה להיות תחושה חזקה בבטן שהוא צריך לשנות מסלול אחר הביתה, רק כדי לגלות מאוחר יותר שהמסלול הרגיל שנהג לנסוע בו חווה עיכוב תנועה משמעותי עקב תאונה / מחסום או עבודות בכביש. באופן דומה, במפגש מקרי, כפי שציינתי קודם, אנחנו יכולים לחוות תחושה בלתי מוסברת של אמון או חוסר אמון במישהו שזה עתה פגשנו, מה שיכול להיות בעל ערך ביצירת יחסים וניווט במצבים חברתיים. על ידי התייחסות לאותות פנימיים אלה, אנו יכולים לקבל החלטות מושכלות יותר ולנווט בצורה טובה יותר באתגרים או בסיטואציות יומיומיות שאנחנו חווים.

לפעמים, הגוף שלנו שולח אלינו אותות ממש ברורים ומובהקים שמשהו או מישהו לא בסדר. זה יכול להתבטא כתחושת התכווצויות בבטן או תחושה כללית של אי נוחות, חבק או ליטרלי חוסר אויר. תסמינים פיזיים אלה יכולים לשמש כמערכת אזהרה פנימית, המתריעה על סכנות או אי דיוקים פוטנציאליים.

כמי שעוסקת ולומדת חשיבה הכרתית, מודעות ותודעה כבר מעל עשור, יצא לי לקרוא מחקרים ומאמרים שעוסקים בסוגיה הזו – ובדיוק מתוך זה, אני קוראת לחוויה הזו כלי אנרגטי.

אי שם בעבר, בתחילת דרכי בעולם הרוח, קראתי מחקר שמצא כי תחושות בטן הן לעתים קרובות תוצאה של המוח מעבד מידע מהר יותר ממה שאנו מבינים במודע. ממקור אחר למדתי כי הגוף שלנו יכול לקלוט שינויים עדינים בסביבתנו, כמו שינויים בלחץ האוויר או בטמפרטורה, שעשויים לתרום לרגשות האינטואיטיביים שלנו. ממצאים אלה מדגישים את החשיבות של התמקדות באותות הגוף שלנו כדי לקבל החלטות טובות יותר ולנווט באתגרי החיים.

ואיך קשורים "תחושת בטן" ו"אינטואיציה" ככלים אנרגטיים נוגעים ל"אפס מאמץ"?

אפס מאמץ לתפישתי, ולאור הניסיון שרכשתי הוא מצב של איזון אנרגטי – ברגע שאתם עושה משהו, בניגוד לדיוק הפנימי שלכם, שלא משרה בכם תחושה נינוחה, אתם מקבלים איתות דרך הגוף שדורש מכם לדייק.

אם נניח הייתי רגילה פעם מאד להתאמץ כדי להגיע להישגים, או לחילופין להשתמש במילים כמו: "להתאבד על זה" "להילחם על התפקיד" "להוכיח עצמי הכי טוב שאני יכולה" – הרי שהביטוי הגופני לזה – נקרא: מאמץ.

אפס מאמץ, הוא החוויה ההפוכה, המאוזנת והמיטבית עבורכם. מזמינה אתכם לאמץ הרגל חדש: לפתח בעצם את המסוגלות להגיע לאותם הישגים, הצלחות הגשמות, מבלי להתאמץ (במובן הראשון שהזכרתי קודם). לא! זה לא אומר שדברים יגיעו אלי מעצמם כמו בלחיצת כפתור, אך זה בהחלט אומר – כשאני אחוש את הכיווץ בגוף, אדע שאני פחות בכיוון. הגשמה בצורה הרמונית ומוליכה אפשרית בהחלט.

אז בפעם הבאה שהגוף שלכם מאותת חוסר נוחות או מאמץ - תעצרו רגע, תשאלו את עצמכם למה זה קורה, ותתחילו להיות במודעות דווקא על ההצלחות ההישגים וההגשמות שקורות לכם באפס מאמץ. תרגול שכזה, והעברת משקל ו/או תשומת הלב למקומות האלה, בהכרח יקטין משמעותית את המצבים האחרים המתאמצים" שפחות נעים לנו להיות בהם.

נטע ססטיק ובן אל מסכמים את זה יפה (ואני מצטטת):

"טו-טו-טו-טושטוש אתה רץ

תעצור שניה בצד

היום בדיוק התפנה לי

יש אצלי נוף פסטורלי

וטו-טו-טושטוש אל תלחץ

נציל את העולם אחרי השנ"צ

אין מקום לעוד מדליה

אני לא צריכה מדליה, אה, אה אה אה

את לא צריכה לעבוד קשה

אה אה, לא לא, אה אה

אל תפחדי שיגידו שנמאס

כי את קלאס

באפס מאמץ"