המרחב המושלם לכתיבה

רוב האנשים שלא מורגלים בכתיבה, או פחות נמשכים אליה – עלולים לראות בה מכשול או עול ולא אמצעי ביטוי שמאפשר מרחב מהות ומשמעות תומך ומאפשר.

עוד לפני הכתיבה עצמה, עוד לפני התוכן, ועוד לפני המשמעות והתמיכה שמאפשרת הכתיבה לכל אחד ואחד, אני רוצה לשאול קודם – איך? מתי? באילו תנאים ובאיזה מרחב?

אני חושבת שאחת הסיבות העיקריות לשמה אנשים, שאינם מתחברים באופן טבעי לפעולת הכתיבה – נמנעים ממנה, היא העובדה שנדמה תמיד, שע"מ לכתוב בנחת וב"ראש שקט" צריך ייצר סביבה מתאימה, זמן מתאים, ו"מוזה".

אלא שאני רואה זאת אחרת! אני טוענת שברגע שהכתיבה נכנסת לתוך מוכר וידוע, לתוך אווירה שמתרחשת ממילא, היא זו שמאפשרת את השקט, למעשה, בתוך שגרה שהיא גם ככה עמוסה

בשונה מכתיבה ספרותית שמכוונת אל הקוראים – הכתיבה האינטואיטיבית האישית מכוונת (מלשון POINT) ומכוונת (מלשון DIRECT) את הכותב אל מרחבים של שקט. אין חוקים, ואין מסגרת, יש FLOW ורצף שנוצר בטקסט, במחשבות, במעברם, ברעיונות, בתובנות ובכל מה שעולה – מתוך הכתיבה עצמה.

הכתיבה, בעצם קיומה והאפשור שלה לקרות – עוזרת בניקוי וניכוי רעשי הרקע שנוצרו עוד לפני שהתחלתנו עם הכתיבה, כי היא מאפשרת למעשה את הביטוי שלהם, תוך כדי תנועה.

אז לא צריך למצוא מקום שקט, מרחב מתאים, וזמן נכון לכתוב?

לא ממש. זוהי למעשה התפישה שמעכבת, או מגבילה או אולי מייצרת את האנטגוניזם לכתיבה עצמה. אין דבר כזה מרחב מושלם לכתיבה.

לכולנו יש הרגלים שמייצרים לנו שקט – אם זה קריאת עיתון לפני שנ"צ, אם זה קפה בבוקר לפני שכולם מתעוררים, אם זה צלילה לאיזה בינג', מדיטציה, או ריצה או סתם ישיבה עם חברות וחברים בבית קפה או בים. שקט שנוצר מעצם ההנאה שלנו, והדרך של כל אחד ואחת 'לייצר אתנחתא'' מהתנועה המוכרת והעמוסה.

אם כך, אני טוענת שלהכניס את הכתיבה לתוך ההרגלים הקיימים, לתוך חוויה שמראש היא טובה לנו, ונעימה לנו – באופן טבעי והרמוני, גם היא מייצרת עבורנו שקט.

אז אם נעים לי לכתוב במיטה, בים, בבית קפה, בבוקר לפני שכולם קמים, בלילה אחרי שכולם נרדמים, או שניה לפני שהעניים נעצמות לשנ"צ, או תוך כדי הקפה או כוס יין במעבר בין יום העבודה לשגרת הבית.

במילים אחרות, נסו לבחון מהם הרגעים השקטים של היום שלכם? ואיפה הם מתרחשים?  - כך שהכתיבה האינטואטיבית שלכם (ושימו לב! אני עדיין לא מדברת או מתייחסת אל התוכן עצמו) תתאפשר לכם מתוך הכניסה אל החלונות האלה, המיועדים לשקט שלכם, מראש.

ברגע שמתקיימת קורהלציה בין המקום הזמן והמרחב שבחרתם לכתוב לחווית השקט שלכם, אז הופכת הכתיבה לחלק ממי שאתם, ומהשגרה שלהם, ומאמצעי הביטוי שלכם – ובכך מאפשרת לכם לממש את הדבר עצמו.

שימו לב, כאמור שעד כה בכלל לא נגעתי בתוכן עצמו.

התוכן הוא נביעה פנימית שמתרחשת תוך כדי שאתם נמצאים במרחב השקט שיצרתם, והמילים כמו כותבות את עצמן, ומאפשרות למחשבות, לרגשות למסקנות, לתובנות להתקיים שחור ע"ג לבן (או כל צבע אחר של עט שמשמח אתכם).

כתיבה טובה נמצאת בכל מקום. הכתיבה היא אנחנו, וכל מה שאנחנו יוצקים לתוכה – והיא יכולה להתקיים מידי יום בזמן קבוע, או מידי פעם לפרקים קצרים. עצם הידיעה שהיא שם, שהיא קיימת ומאפשרת פתרונות ביטוי מעשיים – היא הריפוי הפנימי שבפשטות ובקולחות מסייעים ליצירת איזון, שינוי ושקט הלכה למעשה.