התחדשות ספיראלית ומעגלית

התחדשות

אם יש משהו שבואו של האביב מביא אלינו באופן כ"כ מובהק, הרי זה השיח ההוויה והחוויה של התחדשות.

בטבע למשל אנו עדים לעוצמתה של ההתחדשות שבאה לידי ביטוי בעונות השנה המתחלפות. כשם שעצים משילים את העלים שלהם בסתיו רק כדי לפרוח מחדש באביב, כשם שציפורים עפות וחוזרות בהתאם לשינויי מזג האויר,  גם אנחנו חווים מחזורי צמיחה והתחדשות בהיבטים שניתן לראות באופן חיצוני, אבל גם בהיבטים פנימיים. אנחנו והסביבה שלנו כל הזמן בהתחדשות.

ההתחדשות שבטבע היא תופעה מוחשית המשמשת תזכורת עוצמתית לחשיבות ההתחדשות הפנימית וההתפתחות האישית. כשם שהטבע עובר טרנספורמציה כדי לשגשג, להתרחב לגדול, גם כך מתרחשת ההשתנות בפנימיות שלנו.

במאמר זה הייתי רוצה להרחיב על החשיבות שלנו באופן יומיומי בעצם, לטפח את האני הפנימי שלנו לגדול ולפרוח להתרחב ולשגשג. אימוץ השינוי וחיפוש אחר התפתחות אישית מאפשרים לנו להשיל הרגלים ואמונות ישנות שכבר אינם משרתים אותנו, ולפנות מקום להזדמנויות חדשות, שלפעמים אנו נוטים לחשוב שלא קיימים בנו.

אז נכון, ה"תירוץ" שלנו איך שנכנס האביב, וחג הפסח מתקרב הוא לעשות סדר, וארגון הבית מחדש. אלו הם בדיוק הזמנים שאנחנו מגלים דברים ששכחנו שהיו קיימים לנו, ואז בוחרים אם להשאיר או לשחרר. אנחנו מוצאים דברים חדשים שלא ידענו שהיו לנו בבית, ואותה בחירה בדיוק – לאמץ ולהתחדש, או להשאיר לזמן אחר. אנחנו מחליפים ריהוט או ביגוד ישן בחדש, אנחנו מסדרים אולי באופן שונה את המרחב.

אם הייתי לרגע מוציאה מהפסקה הקודמת את ההתייחסות לבית הפיזי, ומשתמשת באותן מילים – רק אל הבית הפנימי שלנו. למעשה זה בדיוק האופן בו אנחנו גם יוצרים בתוכנו שינויים פנימיים לאורך תהליך ההתפתחות שלנו, ובדרך בצמתים של בחירה – בודקים האם לשחרר ולוותר על חלקים בפנימיות שלנו שאין בהם צורך, או דווקא ל"להתקל" בכאלה ששכחנו מהם, או שלא ידענו אפילו על קיומם – ואז להשאיר רגע בצד להתבונן ולחשוב עליהם, או יותר מכך, לתת להם מקום חדש ומשמעותי ולטפח את קיומם.

בעוד שבטבע ההתחדשות מתרחשת באופן מעגלי: אביב-קיץ-סתיו-חורף ואז שוב אביב, הרי שפנימיות שלנו, כדי להתרחב ולגדול – אנחנו מייצרים שינויים רק באופן ספיראלי. דמיינו קפיץ שנמתח לגובה, וככל שהוא נפתח המעגליות שלו מצטמצמת, המרחק בין שלב לשלב בחלקיו של הקפיץ גדל ומתרחב – ואם נדמיין עצמינו רגע במסע לאורך הקפיץ הזה נראה שאנחנו מטפסים מעלה ואורך ה"סיבובים" במעגלים הולך וקטן.

אז מה קורה שם במסע הזה?

למעשה ככל שנעלה במעלה ה"טראק הספיראלי" שלנו נוכל לטפח הבנה עמוקה יותר של עצמנו ולהתחבר לרצונות ולערכים הפנימיים ביותר שלנו. התפתחות אישית היא מסע לכל החיים הדורש מאיתנו לחקור ללא הרף, לעבור דרך אתגרים חדשים, שמספרים לנו משהו חדש על עצמנו. למשל: על הצבת יעדים, פריצת גבולות, למידה מכשלים, וחגיגת הישגים לאורך הדרך. כשם שהטבע משגשג באמצעות הסתגלות וחוסן, כך גם אנו יכולים לצמוח ולגדול על ידי אימוץ השינוי בלב ובראש פתוחים, בתודעה ומודעות לתהליכים שאנחנו עוברים.

יפתיע את חלקיכם לדעת שהרבה אנשים עוברים במהלך החיים תהליכי התפתחות ושינוי כאלה ואחרים, אלא שאין להם מושג א מודעות לכך. במצבים כאלה – ישנם אנשים אשר "מתמודדים עם החיים" ומגיבים באופן אינטואיטיבי, מתוך זכרון ילדות, מתוך הרגלים ותפישות ישנות ומוכרות, וזורמים עם החיים.

זוכרים את הגילוי החדש מסדר הפסח בתחילת המאמר? אם לגבי כל 'מציאה' כזו שנשלוף פתאום מהארון, או מהבוידעם, נעצור לבחון אותה לחקור אותה, לשאול שאלות לגביה, להודות על שהגיעה, ולתת לה מקום –הרי שאם נשווה את זה לגילויים פנימיים באישיות שלנו, בנפש שלנו, בחלקים הפנימיים שמרכיבים ומהווים את מי שאנחנו –אז נוכל לזהות שאנחנו עוברים תהליך של שינוי, חקר וגילוי וממש יכולים "לעבוד עם החדש" שמגיע לפתחינו.

איך חוקרים חלקים בפנימיות שלו? איך עובדים איתם, ןאיך מזהים שעשינו דרך פנימית של שינוי והתפתחות?

אם ניקח למשל תכונה, תפישה, התנהגות וכמו נעשה לה "זום אאוט" אל החיים שלנו במבט לאחור ועד עכשיו, הרי שנוכל לבחון את ההסתכלות על התהליך ההתפתחותי שנוצר דרך שינוי מובהק.

דוגמה: ניקח מקרה בו אדם גדל למציאות שבה הוא חווה ממעברים רבים בילדותו (מעברי דירה, מעברים של שינוי אורח חיים, פרידה מבני משפחה בגיל צעיר, ועוד).  לאורך השנים, בעיקר בתקופת הילדות, ההתמודדות שלו הלכה ושינתה צורות ופנים – כך שככל שגדל והתבגר, הוא פחות ופחות חש צער אובדן וכאב, אלא ההפך מבחינתו – התמודד שוב ושוב עם פרידות ומעברים באופן שהכאב והקושי לא נגעו בו. המשיך אותו אדם בדרכו בחוויית הצלחה ועצמאות וראה בכך הישג אישי. לא זו בלבד, אלא שהוא תמיד דאג להקיף עצמו באנשים, בחברים, בתעסוקה ובשליחות, ותמיד סיפק פתרונות מיידים לצרכים שעלו מהסביבה. הוא עבד במשך שנים בעבודה קבועה, והתקדם בתפקידים ובעשייה, אלא שככל שהתמיד להקיף עצמו במקומות יציבים, הוא לא הצליח לעשות כן בקשרים אישיים: נמנע מקרבה ברמה הרגשית, ולא הצליח לפתח יחסים זוגיים יציבים.

לכאורה, אותו אדם עבר התפתחות אישית וצמח במקומות המוכרים, אלא שאת המקום הכואב, שנפרד, ומתרחק – עליו הוא המשיך בעקשנות לאורך כל הדרך לא להתעכב.

זהו השלב, שבו אדם המבקש שינוי לעצמו, צריך לעצור ולבחון היבטים בפנימיות, ולשאול שאלות לגבי כאב, רגש, אמון, והפחד מאובדן או הפרדות. לעבור דרך התנסויות לפתח חוסן פנימי, ולהחליף זיכרון ילדות ישן וכואב, בהצלחות חדשות במקומות מאתגרים ובטחון קיומי.

אם נחזור לדוגמה, הרי שאותו אדם אם יבחר להתנסות בחדש, ולהתרועע עימו על כל מה שמגיע איתו  - הרי ששם תתקיים חוויה התפתחותית, וייווצרו שינויים. אם יבחר אותו אדם להמשיך ולהימנע מקשרים אישיים וזוגיים, הרי שההתפתחות האישית, כפי שנדמה לו שהוא חווה – היא למעשה צמיחה אישית במעגלים סגורים.

השאלה החשובה שעל אותו אדם לשאול עצמו – איפה הייתי אז? איפה עכשיו? ואיפה ארצה להיות?

ספיראלת ההתפתחות בדוגמה הזו, היא יכולתו של האדם צעד צעד לאתגר את עצמו, ולנצח את הפחדים שמלווים אותו שנים, לתת מענה לכאב לפחד ולחוויית חוסר הוודאות, לשנות תפיסה מחשבתית, להנכיח הצלחות קטנות בתחום, לאפשר את קשת הרגשות שעולים, ולטפס צעד צעד אל חוויה חדשה של העצמי בהקשר הזוגי, הרגשי והקיומי - ושם, ככל שיעשה שם דרך, שם יתהווה השינוי.

נוכל גם להסתכל על ההתחדשות מנקודת מבט חברתית-מדינית שלנו בישראל ממש עכשיו. "רק" חצי שנה עברה מאז השבת הארורה ב 7.10 ונדמה בהכללה ומנקודת מבט ב"זום אאוט" שהחברה הישראלית חוזרת להרגלים ישנים. הכאב והלא נודע הם כל כך עצומים ומשמעותיים – וכחברה, אם לא נתרועע עימם, נעבור איתם תהליך התפתחותי, הרי שלא נוכל לצמוח ולייצר שינוי משמעותי בספיראלת ההתחדשות החברתית, ובטח לו במהות המדינית-ישראלית ביחס לעצמינו, וביחס לעולם כולו.

לסיכום,

תוך כדי שכולנו חווים את השינויים וההתחדשות הטבעית דרך מזג האוויר, והשינויים המעגליים, ותוך כדי סדר פסח בבית, בפינוי וחידוש רהיטים ביגוד וחפצים, אני מציעה לכם– לפתוח רגע חלון הצצה אל הבית הפנימי שלכם, ולבדוק – מה יש שם שדורש התייחסות, עבודה, שינוי והתחדשות?

החשיבות להתמיד ולהתחדש בכל הרבדים, היא מפתח עוצמתי ומעצים לצמיחה, התרחבות ושגשוג בכל הרבדים – מגלובאלי, דרך מדיני-חברתי, ועד אישי-רגשי-נפשי.