על דפי בוקר, כיול וכל מה שביניהם

דפי בוקר: מה לכתיבה אינטואיטיבית ולכיול בוקר?

אחד הדברים המאפיינים את התקופה שאנו חיים בה בשנת 2023 הוא העומס הבלתי סביר, שנובע כל אחד בעולמו, מאלף סיבות.

דווקא בגלל זה, ההמלצה הרווחת של מטפלים מעולמות הטיפול השונים היא לקחת רגע לעצמך, בתפר שבין שנת הלילה לתחילת היום, לאיזון וכיול ה"מערכת הפנימית": הפיזית, הרגשית והמחשבתית. יש שיציעו לכם לרוץ ריצת בוקר, או דמיון מודרך, יש שימליצו על מדיטציה ונשימות

ויש אותי! שממליצה על דפי בוקר – כיול ותכנון היום שלכם דרך כתיבה אינטואיטיבית, רצוי רגע לפני שמתחילים את היום.

מה זו כתיבה אינטואיטיבית?

כתיבה אינטואיטיבית היא כלי רב עוצמה, בעל אפקט טרנספורמטיבי, המאפשר ריפוי וצמיחה אישית. זהו תרגול יומיומי המעודד את הכותב.ת לצלול לעומק מחשבות, רגשות וסיטואציות בחיים, ובכף מאפשר להבין טוב יותר את ה'עצמי' ולייצר שינויים חיוביים בחיים.

מחקרים מדעיים רבים הוכיחו את ההשפעה העמוקה שמתקיימת בעת תהליך של כתיבה אינטואיטיבית על ההרגלים ודפוסי החשיבה של הכותב.ת. הכתיבה האינטואיטיבית, באמצעות תהליך של חקירה וביטוי של המחשבות הפנימיות ביותר שכותב.ת, מאפשרת לכותב.ת לקבל תובנות מכוננות, ולקבל פתרונות לשאלות פנימיות שלפעמים קשה לכותב.ת להביא לידי ביטוי ביום יום.

אני קוראת לזה – שיחה עם עצמי. כשאני פותחת בכתיבה אינטואיטבית - אף פעם אין לי מושג מה אכתוב, אני רק יודעת לומר שאני מקפידה לפתוח ב'בוקר טוב' ולהודות על מה שעולה.

חוקרים מצאו כי אלה שעוסקים במפגשי כתיבה אינטואיטיבית קבועים חווים שיפורים משמעותיים במצב הרוח, ברמות הלחץ ובבריאות הנפשית הכללית. הסיבה לכך היא שפעולת הכתיבה מאפשרת לכותב.ת לעבד ולשחרר את האנרגיה הרגשית שאחרת הייתה נשארת לכודה בתוכנו, מה שמוביל לתחושת שחרור והעצמה

השאלה הרווחת בקרב אנשים שלא "אוהבים" לכתוב – היא "מה כבר יש לי לכתוב?"

אני מתייחסת לזה כמו אימון כושר, אפילו כמו ללמוד שפה חדשה או חשבון – תהליך שאולי חורק לפעמים בהתחלה ומרגיש מוזר, אך ככל שמתרגלים ומתמסרים הוא מתגלה כאוצר של ממש. מניסיון של שנים!!

הקסם של כתיבה אינטואיטיבית מבחינתי, הוא למעשה היכולת לאפשר לך ככותב/ת לגשת לתת מודע של המחשבות והרגשות שלך ולנהל איתם דיאלוג. כאשר אנו מניחים עט על נייר, אנחנו למעשה יוצרים ערוץ ישיר למעמקי עולמנו הפנימי, המאפשר לנו לחשוף אמיתות נסתרות ולפענח רגשות מורכבים. באמצעות תהליך משמעותי זה, ניתן כמו להתעמת עם הרגלים ודפוסי חשיבה מעכבים, ולהחליף אותם בהדרגה באמונות חיוביות ומעצימות יותר. ככל שהמחשבות שלך ככותב/ת הופכות ברורות יותר והרגשות שלך הופכים מאוזנים יותר, הרי שהדרך לבצע שינויים מתמשכים בחייך, ולסגל הרגלים פנימיים חדשים ורצויים, קלה ואפשרית יותר.

למשל: חרדת מבחנים, "פיוז קצר", חוסר מסוגלות להתמיד, ביישנות, דחיינות, נתינת יתר ועוד ועוד דוגמאות.

ומה לכתיבה אינטואיטיבית וכיול בוקר?

נכון, גם אני לא מספיקה לפעמים "לקום לפני השעון" ולהתחיל לכתוב. בימים כאלה, אני לרוב מארגנת את הילדים למסגרות, מוציאה את הכלבה לטיול ועושה כל מה שדחוף, עד הרגע שבו אני רוצה להתיישב לעבוד. רגע לפני, אני מכינה לי קפה, מוזיקה שאני אוהבת ברקע, ולוקחת את המחברת שלי (אחת מתוך עשרות שנאספו כל השנים) ופותחת ב'בוקר טוב', הודיה על היום שהיה, ומאפשרת לעצמי לנבוע בחופשיות מתוך הכתיבה.

מאז ומתמיד כתבתי "בלי לחשוב" לאורך כל היום. זה יכול היה להיות בלילה כשהשתגעתי ממחשבות, והכתיבה? אני מדמה אותה לבלון הליום, שהעט היא הסיכה שננעצת ועוזרת לאוויר (כל המחשבות והרגשות) להשתחרר ולהפחית את הלחץ שלפעמים, קורה לכולם, מייצר חוויה של אי-נחת.

את המונח "דפי בוקר" הכרתי, לאחר שחברה המליצה לי לקרוא את "דרך האומן" של ג'וליה קמרון.

קמרון הציגה את הפרקטיקה של דפי הבוקר כדרך לשחרר יצירתיות ולגשת לאני הפנימי. דפי הבוקר מתייחסים לכתיבת שלושה עמודים בכתב יד, כתיבה זרם של תודעה, בראשית הבוקר, ללא כל צנזורה או חשיבה מוגברת. הרעיון הוא לתפוס את המחשבות והרגשות הגולמיים והלא מסוננים שעולים לפני התעוררות, ולספק הזדמנות ייחודית להתחבר לקול הפנימי של האדם. על ידי הפיכת התרגול הזה לטקס יומיומי, אנשים יכולים להתחבר לאינטואיציה, ליצירתיות ולמודעות העצמית שלהם, מה שמוביל לצמיחה אישית ולשינוי

אבל למה בעצם? למה זה טוב?

דפי בוקר מציעים הזדמנות ייחודית לריפוי עצמי על ידי יצירת מרחב בטוח לביטוי ועיבוד של קשת הרגשות, פחדים וחרדות. לנהל דו שיח עצמינו, טוב יותר את הרגשות ולזהות דפוסים בתהליך החשיבה, וגם, ואולי הכי חשוב בעיני להקל על מתחים ולקדם חוסן רגשי, במיוחד בזמנים מאתגרים.

עצם כתיבה ביד יכולה היא תרפויטית בפני עצמה, מכיוון שהיא מעודדת מודעות וחיבור עמוק יותר לתוך האני הפנימי של האדם. בעידן של היום, הרבה מאד אנשים כבר כמעט שלא כותבים בכתב יד. גם אם תבחרו לתרגל כתיבה אינטואיטיבית דרך הקלדה על מחשב (פחות עדיף בנייד) עדיין תגיעו להישגים פנימיים, אך ההמלצה – לפחות שלי – היא לתרגל את הכתיבה בעט שכותבת באופן חלק, במחברת שנשמרת פיזית לאורך שנים. בודדות הפעמים שיצא לי להציץ במחברות ישנות – אבל כשזה קרה, זה היה באמת מפעים לגלות בדיעבד, איפה הייתי פעם, ואיפה אני עכשיו.

עוד דבר שאני אוהבת וממליצה עליו כחלק מתרגול דפי הבוקר בתחילת היום, היא להשאיר את השורות האחרונות להתכוונות יומית – אני קוראת לזה: בריאת היום. ממש לכתוב לעצמיכם בכמה משפטים: מה אתם בוראת לעצמיכם היום, ואיך הייתם רוצים שהוא ייראה?

בד"כ כשאני עושה בערב כמו סקירה לאחור, אני מגלה שמה שכתבתי בבוקר, אכן התרחש לאורך היום. כמובן, שוב אני מדגישה – לא "משוואת קסם" עניין של תרגול והתכוננות – לפעמים, ומסיבות שאספר עליהם במאמר אחר – זה יכול גם פחות לקרות. במקרים כאלה, אין סיבה להתייאש או להיבהל – כמו באופניים, לעלות שוב ולהמשיך לתרגל.

ה'לקחת רגע לעצמך' – לפני היציאה ל"מרוץ היומי", למשימות השוטפות ול'צריך להספיק' – הוא הרגל קסם שחשוב להכניס לסדר היום: רגע לעצור, עוד לפני שהכל מתחיל - לנקודת זמן אחת שהיא קודם כל רק שלך, בשבילך, בשביל להגדיר - להבהיר - לדייק עבורך איך באמת את.ה רוצה שהיום הזה ייראה עבורך.

כאמור, יש מי שעושה מדיטציה מודרכת, יש מי שיושב "ישיבה שקטה", יש מי עושה ריצת בוקר, יש מי שעושה 'שקט למחשבות' במהלך נסיעה, או שוחה כבר ב 6.00 בבריכה

ויש אותי שכותבת דפי בוקר-צהריים-ערב, גם אם זה רק 5 דק' ביום, לכתוב בלי לחשוב – בעיני זה שווה את ההשקעה.

לא משנה באיזו דרך תבחרו - כיול בוקר - הוא הרגע הכי מכונן, מכוון, והכי חשוב בעיני, של היום