תעתועים של הנפש בעת משבר קיצוני

כלים וסימנים לזיהוי הרגעים בו הנפש שלנו מתעתעת בנו, רגע לפני שהיא בעצמה עלולה להזיק

שליטה מדומה

אחת הדרכים של הנפש להתמודד עם מצבים קשים, עם אירועים טראומטיים וחוסר בטחון קיומי – היא לייתר אשליית נוכחות ומשמעות. פעמים רבות, במקום לעצור ולהכיל את קשת הרגשות מעצב, תסכול חוסר אונים ועד כאב ועד תחושת אומץ, עוצמה וסיפוק – הנטייה שלנו תהיה לברוח מהרגשות שקשה להכיל, ולעטוף אותם ברגשות מעצימים.

במצבי קיצון של טראומה בסדר גודל של מה שקורה עכשיו במדינת ישראל, העובדה שרבים יושבים מול המסכים, צורכים חדשות באופן תדיר עד לרמה של התמכרות - נובעת מאשליית נוכחות מדומה. כלומר: צפייה ממושכת במסכים, בחדשות בעדכונים שוטפים, במצב ההתקדמות של התהליכים במדינה. התפישה המחשבתית שלפיה אנחנו 'מעורבים' היא חוויית שליטה מדומה, כיון שבפועל לא רק שאנחנו לא באמת בהוויה פרואקטיבית, אלא ההפך הוא הנכון – שאיבת התכנים מחלישה, ומתישה אותנו – עד שאנחנו לא פנויים להיות בו זמנית עבור הקרובים לנו: ילדים, הורים, חברים.

על כן ההמלצה היא למנן ולסנן את התכנים, ולקחת אחריות על הנפש שלנו.

יכולת הכלה

מיד עם פרוץ המלחמה פניתי לילדיי וביקשתי מהם לא להכנס לרשתות, ולהפסיק באופן יזום לצרוך תכנים ללא הגבלה או בקרה. אחד מילדיי ענה לי בתגובה: אני גדול, אני יודע להתמודד, אני לא מפחד.

אלא שאין לנפש גיל או קיבולת מוגדרת מראש – הדבר שמשותף לכל הנפשות בכל גיל, מין ומצב רגשי, היא העובדה שאין קו אדום שצועק: די! לא עוד! גם כשנדמה לנו שאנחנו יכולים לעמוד במראות ובתכנים מזעזעים וקשים, הנפש שלנו לא יודעת מעצור, וכמו אדם המכור לאלכוהול או סמים – היא תסבול, ותכיל, תמשיך להזין ברעל תקשורתי, תסבול עוד, ותמשיך הלאה.

בשנים האחרונות התכנים איבדו שליטה ומעצורים ונכנסים אלינו מכל פינה ומקום. ההמלצה שלי אליכם – לדמיין אדם שברירי שאתם מכירים (ילד, הורה, תשוש נפש כזה או אחר) ולהכיר בנפש שלכם עצמיכם – כאילו היתה האדם הזה, ולהתייחס אליה כאל ישות עצמאית, שכל מה שאתם רוצים עכשיו , זה לטפל בה ולגונן עליה מפני הרע מכל – ובכך תוכלו לייצר תחושת אחריות ורגישות כלפי הנפש שלכם – הלוא אי אתם

המעיטו, המנעו בלצרוך תכנים קשים. אתם המסנן העיקרי והאחראי של הנפש שלכם.

סליחה מודעת וניקוי רגשות אשם

המילה 'פרילבג' עולה הרבה מאד בפוסטים ובתכנים שעולים ברשתות ובתקשורת מאז פרוץ המלחמה. היא מקבלת משמעות נחותה היות והיא רוצה להגיד שאם אתם לא תורם את חלקך באופן מסויים, אז אין לך זכות קיום או משמעות במקום אחר.

היכולת להבין שהמציאות שלכם, באשר היא, שונה ממציאויות אחרות שמתקיימות בה בעת באותה הסיטואציה הרווחת בכלל – היא גם המקום לשחרר את עצמיכם מתחושות אשם שמתקיימות, שלא במודע, אצלכם פנימה.

כך שצריכה מוגברת של תכנים וחדשות רעות לאורך כל היום, עלולה לגרום להם להאמין שאם לא תעשו זו, תחושו אשמים - על שאתם לא חלק, על שאתם אולי אגואיסטים, מנותקים, ואולי אפילו לא בוגרים דייכם כי אין לכם יכולת להכיל. זהו עוד תעתוע של הנפש שלכם. הקשיבו באמת למה שהיא מסוגלת ומבקשת להכיל. הדרך לעשות זאת ולשים גבול, היא להסכים לבקש מעצמכם סליחה, ולהבין שעכשיו יותר מתמיד – חשוב שתשמרו על עצמיכם, חזקים יציבים ומאוזנים.

אוורור ורענון יזום

ומה בכל זאת כדאי ואפשר לעשות בימים מאד מורכבים שאנו עוברים כולנו?איך באמת לוקחים את מה שכתבתי ומיישמים הלכה למעשה?

לכל אחד מאתנו, יש לפחות כלי אחד שהוא מתחבר אליו, איתו הוא יכול לעבוד – מדיטציה, כתיבה, ספורט, מוסיקה, יצירה ועוד ועוד.

יצרו לכם סדר יום "מאולתר" על אף שהכל לכאורה משובש וחסר וודאות: השכמה קבועה, ארוחות קבועות, פעילויות חוזרות, ניהול שוטף של היום, טקס סיום יום, והקפדה על שעות שינה מסודרות – ככל שתייצרו לעצמכם ולקרובים לכם סדר יום וגבולות, תצליחו מתרחקים מן האפשרות של להגרר אח"כ כאוס רגשי ונפשי, ויהיה לכם קל יותר לתפקד

איזון, ידיעת לב וחיוביות

אחד הדברים שאולי חזקים ומאפשרים לנו לשמור על יציבות נפשית – היא ההכרה האמיתית של מה שאנחנו חווים. מי שמאיים בד"כ כלל על המציאות, אלו התפישות והמחשבות המרוצצות לאין שיעור בימים קשים ומורכבים, וככל שנביט היטב בסביבתו הנוכחית, ונצליח לראות את מה שכן מתקיים עכשיו בעולמינו – נוכל לקדם ולייצב חשיבה חיובית

למשל: אנחנו בחיים, אנחנו בקרבת מרחב מוגן, אנחנו מוקפים אנשים שכן נמצאים לידנו, אנחנו אוכלים, שותים מדברים, ישנים. מכל הוויות הבסיס האלה, לצאת לעוד כיווני מחשבה – יש לנו הכח להתמודד, להשתנות, להכיל, לשנות את ההוויה מכאן קדימה

חשיבה חיובית, ראיית היש והקיים מייצרים שפע פנימי, יציבות רגשית והוקרת תודה. זהו המנגנון הפנימי שיש לכל אחד מאיתנו, ואותו צריך, בעיקר בימים אלו – לחזק, לטפח ואיתו לעבוד.

ימים שקטים ויציבים לכולנו, אמן ובקרוב מאד!