תפישת השפע - הוויה, חוויה או אשליה?

ומה אם אני אגיד לכם שאתם יכולים להרוויח משכורות מכובדת, להחזיק בהשקעות להכנסה פאסיבית, לטוס כמה פעמים בשנה לחו"ל, לנסוע ברכב יוקרה ולהחזיק עוזרת בית 3 פעמים בשבוע, לקנות מה שבא לכם, להיות בפלוס בבנק, לשבת במסעדות ולהתאמן בחדר כושר כל היום! ולמרות כל אלה – אתם תחיו את חייכם בחוויה של קטנות והישרדות?

תאמינו לי?

ומה אם אני אגיד לכם שאתם יכולים לחיות מהכנסה לא גבוהה במיוחד, לעסוק במה שאתם אוהבים, להתנהל בעולם מבלי לדאוג ומבלי חוש חסך או חוסר, להנות מחיי פנאי מספקים ונעימים, להיות בפלוס קטן בחשבון הבנק ואולי להחזיק באיזה חסכון קטן בצד, בלי עוזרת בית או מבשלת  - ועם זאת להיות בצמיחה מתמדת מתוך שפע של בטחון קיומי וערכיות גבוהה

לזה תאמינו לי?

ולמה בכלל שתאמינו או לא תאמינו לי? מה עומד בבסיסו של הקשר בין ההישגים או הכשלונות והמונח שפע.  נתחיל בכל ששפע – פירוש: הרבה מאותו דבר.

המונח שפע מיוחס הרבה פעמים לכמות רבה של כסף וחומר, אבל בעצם הוא בכלל מגדיר כמות רבה– של כל דבר (כולל שפע של צער, כשלונות, אכזבות ועוד) במאמר זה – ארצה להתייחס לשפע ביחס לחומר, לכסף – שפע כלכלי, לצד שפע של מהות פנימית.

תפישת השפע כפי שאני רואה אותה, ורוצה להביא אותה בפניכם נעה על רצף שבין חוויה לאשליה הנמצאים משני צידי הסקאלה, כאשר בדיוק באמצע, במרכז האיזון – מתקיימת הוויה של שפע. כולנו נעים באופן זה או אחר במהלך החיים על פני הרצף הזה.  אם נדע לזהות איפה אנחנו נמצאים, נוכל באופן ואקטיבי וענייני לקדם שינויים ב"איזור השפע" במטרה להגיע למקום אליו אנו שואפים על פני הרצף הזה, ולחוש איזון, רווחה ושקט במקום הזה.

חשוב להגיד שזהו רצף דינמי, משתנה, ושלא ניתן להשוות אותו בין אדם לאדם, אבל כן ניתן להשוות אותו בינך לבין עצמך. ההשתנות והדינמיות מופעלות כל הזמן ע"י השתנות פנימית והשפעות חיצוניות המשתקפות אלינו תוך כדי תנועה, וגם אלה מתנהלות תוך כדי ריקוד מתמיד בדרך שלנו

אז רגע לפני שנצלול לתוך חווית שפע / הווית שפע / אשליית שפע – בואו רגע נבין את המושגים הללו באופן כללי:

חוויה - ניסיון המתייחס להשפעה המצטברת של תפיסות חושיות, רגשות ומחשבות שעובר אדם. היא תוצאה של אינטראקציה עם העולם החיצוני ותהליכים נפשיים פנימיים. נניח שמישהו מטייל באיזה גן  יפהפה, נהנה מהצבעים של הפריחה מסביב, האגם והדגים שבו הניחוחות והקולות המרגיעים של הטבע. המפגש החושי הזה תורם לחוויה של האדם. ההתפעמות וההשתאות וההכרה בערך של כל אלה עבורו – יכולה להיות לגמרי חוויה של שפע.  

הוויה היא מצב של קיום של המהות והנוכחות של האדם. זוהי תחושת הליבה של העצמי, מעבר להיבטים החולפים של החוויה ו/או האשליה. להיות הדבר עצמו (walk the talk). בהמשך לדוגמה שלמעלה – אותו אדם שחווה את השפע נוכח הטיול שלו באותו גן יפייפה, יוצא מגבולות הגן הזה וחוזר הביתה. שם עלולה להתעורר חוויה של חסך או חוסר, כאשר למשל – הוא מרגיש בודד, או משועמם, או נטול אנרגיות מסיבה זו או אחרת.

התנועה הזו של מעבר ממצב אחד לשני למשל – מראה שחוויה מסויימת אינה בהכרח הווויה.

באם חווית השפע כפי שתיארתי בטיול שבגן, ממשיכה לתוך הבית ושם הוא נהנה מהחופש להיות עצמאי ואדון לעצמו נוכח מגוריו לבד, רגעים של "שעמום" הינם מצע צמיחה של רעיונות המדרבנים אותו ליצור ולפעול מתוך השקט לאינסוף אפשרויות ומגבירים לו את הרמה האנרגטית והתשוקה לממש את עצמו – זו כבר הופכת להיות הוויה של שפע. זהו למעשה מצב בו המהות הפנימית מאוזנת ואינה מושפעת מ"רעשים חיצוניים" הנובעים מהשתקפויות כאלה או אחרות שהמציאות מביאה איתה ומתורגמת באמצעות פרשנות של הסביבה החיצונית דרך התפישה המחשבתית.

ואם כך החוויה לעומת ההוויה  - אז מהי אשלייה? האשליה מתייחסת לתפיסה שגויה או מוטעית של המציאות. אשלייה מתקיימת כאשר הפרשנות שלנו לחוויה חורגת מהעובדות בפועל, במציאות המוחשית, או כאשר גורמים חיצוניים מעוותים את ההבנה שלנו.

אם נחזור לשתי השאלות הראשונות שהצפתי בתחילת המאמר בנוגע לשני מצבי שפע שלכאורה מנוגדים זה לזה, נוכל להתחקות על ההבדל, ומתוכם להגדיר "אשליית שפע"

אז אותו אדם אשר יש לו הכל! לכאורה חווה שפע. (ושוב, נקודת המוצא במאמר זה מתייחסת להיבט כלכלי שפע ורווחה כלכלית)

איך קורה שאדם המתנהל מתוך התחושה הזו שיש לו הכל, והוא נטול חסכים או חוסרים מעולם החומר – חווה קטנות או השרדות? התשובה נעוצה במאפיינים הפנימיים שלו, בהלך הרוח הנפשי והרגשי שלו, כלומר – התנהלותו והתנהגותו מלווה בפחדים, ולחץ, בדאגות והתמסרות לרדוף ולהשיג עוד ועוד כסף וחומר רק כדי להימנע מחוסר ולמנוע מצב שבו 'אין לו'  או חס וחלילה לא יהיה לו'  - זהו למעשה ביטוי להתנהגות והתנהלות הישרדותית. במצב כזה  -השפע והרווחה הכלכליים מתנגשים עם ההווייה הפנימית והרגשית – והשפע החיצוני הופך בעצם למצג אשלייתי

את אותה דוגמה ניתן ליישם גם על חוויית קטנות וחוסר ערך. כשאדם מתנהל בעולם לכאורה מתוך חוויה של שפע כלכלי, אך בו בעת הוא חווה ניתוק רגשי מהסביבה שלו: חברים, משפחה, זכרונות, חוויות ילדות, וזאת ע"מ להימנע מתחושת כאב הנוסעת מחסך או חוסר, ובכך הוא נמנע מהתרקבות אמיתית לקרוביו, הוא לא 'חשוף דיו כדי לפגוש את כל קשת הרגשות דרך המפגשים הבינאישיים שלו - גם כאן, זוהי אשליית שפע כיון שבפנימיותו  - חוויית השפע החיצונית וההוויה הפנימית אינן מתקיימיות זו לצד זו בהרמוניה ובשלום.

האיזון בין חוויה לאשליה טמון בהיותו של האדם מודע ונוכח במהותו ובהווייתו, תוך כדי התאמה מאוזנת בין התפיסה שלו את המציאות בה הוא מתקיים, למציאות המוחשית שלו, אשר כוללת לא רק את ההישגים וההיבטים החיצוניים שמתקיימים בחומר, אלא גם במהות הפנימית והנפשית שלו.

בכיוון ההפוך – מצב של חוסר חומרי מוחלט וחווית שפע עילאית, כאשר אין תנועה אקטיבית של יצירת שפע אקטיבית ופרקטית גם היא באותו באופן מייצרת אשליית שפע (בשפת העם "ללה-לנד")

שווה מידי פעם לעצור, להרהר לבחון ולבדוק את עצמינו מידי פעם בשאלה: איפה אנחנו עומדים בסקאלה הזו? שווה להתחבר לתחושת ההוויה האמיתית שלנו לזהות ולפענח אותה, ולנסות להבחין במיקום שלנו על הסקאלה

חוויה __________________________הוויה_________________________אשלייה

מודעות עצמית זו יכולה לעזור להם לנווט את החיים עם פרספקטיבה מבוססת ואותנטית יותר.

שימו לב שהסיטואציה השניה המובאת בתחילת המאמר – אינה מתארת מצב קיצוני של שפע כלכלי לכאן או לכאן, ועם זאת מתקיימת שם הוויה של שפע, בטחון קיומי, ערכיות, וצמיחה מתמדת.

כאמור הוויה היא מצב של קיום המהות והנוכחות של האדם. כאשר אדם מקיים באופן מאוזן את המימוש שלו, את הנוכחות שלו, את המהות והמשמעות שלו  - והם כל אלה משתלבים באופן הרמוני ושלם עם התחושה הרגשית והנפשית שלו, אזי ההלימה בין השפע הכלכלי, המתבטא במציאות שלו דרך שיקופים של חומר  - לבין השפע הפנימי שלו, המתבטא באמצעות ההשלמה והשלמות שלו מבחינה רגשית – הלימה זו היא הווית השפע מאוזנת, שאם מניחים אותה על אותה סקאלה שתיארתי בתחילת המאמר – הרי שאותו אדם מהדוגמה השניה שהבאתי  - יוכל בהחלט למקם עצמו איפושהו במרכז הסקאלה.

ישנן דרכים שונות ומגוונות לעשות את המעברים ממצב של חוויה להוויה או ממצב של אשליה להוויה, ורובינו לאורך השנים חווים את כל שלושת התצורות האלו ומתנהלים איתן ברמות כאלה ואחרות אל מול ההוויה המאוזנת.

לסיכום

חווית שפע, הווית שפע ואשליית שפע – הן תצורות המתקיימות אצל כולנו בשלבים כאלה או אחרים של החיים, ומהווים כמו סמן על גבי סקאלה דרכה ניתן לנו לבחון את "מצב השפע שלנו"

לאחר שזיהינו, פענחנו ומיצבנו את עצמנו, ואנחנו רוצים לייצר פעולה פרוקטיבית של שינוי – עלינו להתאמן בשינוי תפישה מחשבתי, בשחרורו תפיסות מגבילות, בראיית היש, בתנועה אקטיבי של זרימת שפע במערכת הפנימית והחיצונית שלנו, בשינוי ויצירת פתרונות חדשים, פרשנויות חדשות, ולשקלל את כל אלה יחד ליצירת שינוי.